היפרדות שליה הינו מצב בו השליה נפרדת מדופן הרחם במהלך ההריון וגורמת לדימום באזור בו היא מעוגנת לרחם- לרוב הדימום מסתמן כדימום וגינאלי, שכיח יותר בשליש השלישי של ההריון. ככל ששטח גדול יותר מהשליה נפרד מדופן הרחם כן ההיפרדות היא יותר אקוטית והמצב יותר מסוכן לאם ולעובר.הסיכון לאם נובע מהדימום- לא כל הדימום נפלט כדימום וגינאלי וחלק נשאר "מוסתר" מאחורי השליה, דימום מאסיבי עלול לגרום להפרעה באספקת הדם לשאר חלקי הגוף. הסיכון לעובר נובע מירידה בכמות הדם (ובלחץ הדם) שהעובר מקבל וכתוצאה מכך ירידה במעבר החמצן לעובר, במקרים קשים היפרדות שליה עלולה לגרום למצוקת עובר ולמותו. סימנים: דימום, כאבים חזקים בבטן או בגב (תלוי במקום ההיפרדות), רגישות בבטן, לעיתים תחילת צירים, רחם מוגדל בצורה חסרת פרופורציה, חיוורון, אם אחוז היפרדות השליה הוא נמוך יכול להיות דימום בלי כאבים. שכיחות: בערך 1:200 הריונות. גורמי סיכון: יתר לח"ד, ירידת מים מוקדמת, חבל טבור קצר מהרגיל, זיהומים שונים, טרומבופיליה, היפרדות שליה בהריון קודם, עישון, קוקאין, מיומות (שרירני בטן), חבלה בבטן, נשים מתחת לגיל 20 ומעל גיל 35 הן בסיכון מוגבר. טיפול: השגחה, עירוי נוזלים ולעיתים מגיע לעירוי דם, במקרים חמורים יש לשקול זירוז לידה/ניתוח קיסרי בהתאם לגיל ההריון ורמת הסיכון לאם ולעובר.