שלב הזקיק: אורכו משתנה מאשה לאשה, נמשך מהיום הראשון של הדימום ועד הביוץ. שלב זה מתאפיין ברמות נמוכות של הורמונים (אסטרדיול- E2, אסטרוגן ופרוגסטרון) שגורמות לרירית הרחם להתנוון ולנשור ביום הראשון לווסת.
במהלך המחצית הראשונה של שלב הזקיק, הריכוז של ההורמון מגרה הזקיק (FSH) עולה במקצת ומגרה את התפתחותם של כמה זקיקים, שכל אחד מהם מכיל ביצית. רק זקיק אחד יהפוך לזקיק מוביל ויתפתח יותר מהאחרים. בחלק האחרון של שלב זה, רמת האסטרדיול (E2), המופרש מן השחלות, עולה ומגרה את רירית הרחם להתעבות.
שלב הביוץ: נפתח בעלייה ברמות של הורמון ה- LH וה- FSH. שחרור הביצית (ביוץ) מתרחש בד"כ 16-32 שעות לאחר תחילת העלייה. רמת הE2 מגיעה לשיאה במהלך העלייה הזאת ורמת הפרוגסטרון מתחילה לעלות. יש נשים החשות כאב עמום בצד אחד של הבטן התחתונה (בצד של השחלה המשחררת את הביצית ), העשוי להימשך דקות אחדות עד מספר שעות (הגורם לכאב זה אינו ידוע)
שלב לוטאלי: מופיע בעקבות הביוץ. הוא נמשך כארבעה עשר יום אלא אם האישה התעברה. רמות ה- LH וה-FSH יורדות. הזקיק הבקוע נסגר לאחר שהוא משחרר את הביצית ויוצר גופיף צהוב, המפריש פרוגסטרון. הפרוגסטרון וה-E2 גורמים לרירית הרחם להתעבות. עליית רמות הפרוגסטרון גורמת לעלייה קלה בטמפרטורת הגוף ורמתו נשארת גבוהה עד לתחילת הווסת הבאה. אם הביצית לא הופרתה, הגופיף הצהוב מתנוון ואינו מפריש עוד פרוגסטרון, ריכוז ה2E יורד ומחזור ווסת חדש מתחיל.